במאמר הקודם הסברנו מדוע חשוב לנהוג בצד ימין ואיך העיקרון הבסיסי הזה שומר על הנהג ועל הנוסעים ומונע תאונות והתנגשויות. עם זאת, ישנם מצבים בהם מותר לעזוב את הימין, והחוק אף מחייב לעשות כן. להלן המצבים:

בפניות שמאלה, בכביש חד סטרי, על הנהג לעזוב את ימין הכביש ולהתייצב במסלול השמאלי כדי לבצע את הפניה. גם בפניות שמאלה בכביש דו סטרי על הנהג לעזוב את הימין, אך להיצמד לחלק השמאלי של המסלול שלו.

עקיפות – כפי שהוסבר במאמר הקודם, בעקיפות הרכב העוקף יוצא מימן הכביש ומתקרב למרכזו, עם זאת יש לזכור כי שמירה על זמן מינימלי להיות בו במרכז הכביש היא הכרחית, והעקיפה חייבת להיות במרחק בטיחותי סביר משאר המכוניות בכביש.

מצב נוסף הוא מצב בו הנתיב הימני מיועד לרכבים אחרים, תחבורה ציבורית למשל, במצבים כאלה אין לנהוג בצד הימני של הכביש, שבעצם לא מיועד לרכבים פרטיים כלל.

החלפה בין נתיבים:

על אף שמירב הנסיעה נעשית בצד ימין של הכביש, ושמעבר בין נתיבים אפשרי כמעט אך ורק במצבים אשר תוארו כאן, פעולת המעבר בין נתיבים הינה פעולה רגישה מאוד. יש סיכון תמידי כי תהיה סטייה רבה מדי בעת המעבר ובכך תתעורר סכנה לנהגים אחרים, כמו כן ישנם שטחים מתים, אותם לא ניתן לראות בעת המעבר, והנסיעה לתוכם היא פעולה מסוכנת. לכן יש לעשות את המעבר בין נתיבים בזהירות רבה, ובהתחשבות מלאה בעקרונות מעבר בין נתיבים.

עיקרון חשוב שעל הנהג לסגל לעצמו במהלך לימוד התאוריה שלו, הוא לבדוק לפני ביצוע הפעולה את המראות -המראה שבצד אליו הוא מתכוון לסטות והמראה המרכזית, לוודא כי אין אף כלי רכב באזור, ורק אז לאותת לצד אליו הוא מתכוון לסטות, ולבצע סטייה מתונה, אלכסונית, תוך בדיקה חוזרת של השטחים אליהם הוא סוטה.

לסיכום – יש לשמור על כללי נסיעה בימין תמיד, תוך התחשבות בתנאי הדרך והתנועה. במצבים בהם נאלץ הנהג לסטות לצד מסוים יש לעשות זאת בהתחשבות מלאה בעקרונות שציינו כאן, על מנת לבצע פעולות במינימום סיכון לנמצאים ברכב ועל הכביש