ענף לימוד הנהיגה נמצא בצומת דרכים ודומה לאיש שאיבד את דרכו באמצע המדבר ואין בידו מפת דרכים. מורי דרך שרלטנים עטים עליו מכל הכיוונים, כל החלטה היא הרת גורל, ואין דרך חזרה.

מאוד שמחתי לראות את ביטאון 'לומדים לנהוג' שיצא בהוצאה לאור של עמותת היור"ים. גדולתו של אדם נמדדת באלו שמחקים אותו וחפצים ללכת בדרכו. רק חבל ש 'אין תוכו כברו'. מהות התחרות היא היצירתיות והרצון לחדש, וביטאון חדש זה הוא הראיה לכך. ואם מדובר על 'ברו',(דן הראל על כריכת השער), זה הזמן להיפרד מאיש יקר, מנכ"ל משרד התחבורה הפורש לאחר 9 חודשים. חבל, תקוות רבות תלינו בו, משום יושרו יכולתו ורקורד עשייתו. כך ברכות לרגל התפקיד החדש והאני מאמין הפך בתוך שבוע לאני כבר לא מאמין. ואולי זה הזמן להיזכר במילות השיר "מי שמאמין לא מפחד, את האמונה לאבד", אבל הוא כן מפחד וגדולתו של אדם היא בהתגברות על הפחד, כי אין מלך בשר ודם.

לפני מספר ימים נכנסתי לאחד מבתי הספר וראיתי ביטאון שהוצאתי לאור ב 2006. אין דבר יותר משמח מלשמוע שיש שם כתבה חשובה שהמורה היה חייב לקרוא. כל ההבדל בין עיתון חדשות לביטאון מקצועי הוא בשרידות שלו החשיבות שיש למאמרים שבו. מאמר טוב כמוהו כספר שלא נס ליחו. אני כעורך הביטאון חושב אחרת לחלוטין מהנכתב בחלק מהמאמרים, אבל מתעקש שיתפרסמו. הביטאון אינו 'קול שופר קורא' ואינו דבר אלוהים או מלך, אלא במה פתוחה למגוון דעות, פלורליזם במיטבו.

בעת זו של ברכות וסליחות, חשוב לקרוא לאחדות. האחדות המבוססת על שוויון שקיפות ודמוקרטיה. מילים גדולות, אבל הן מבטאות מציאות שהיא ברורה לחלוטין ברוב המקומות, המוסדות הארגונים, עצם הצורך להזכיר אותה מספר רב כל כך של פעמים, כבר מעיד על החסך הקיים בעולמנו הקטן. הפתרון לאחדות הוא פשוט, קיום בחירות דמוקרטיות, של כל המורים – פריימריז.

רבים מחברי הטובים הם יו"רים של ארגוני מורים מסודרים, שממלאים את תפקידם באמונה שלמה, נבחרים מדי שנה או שנתיים בבחירות פנימיות של כל החברים, וכן לעיתים גם מוחלפים באחרים. מדוע מה שכל כך נכון במישור המקומי, הולך לאבדון בארצי. בחירות דמוקרטיות יחייבו את כולם לקבל ולכבד את המנהיג שייבחר, יהיה מי שיהיה ומוטב שעה אחת קודם.

מספיק מבט על הקורה בעולם הרפואה הקורס, כדי להבין שמי שלא ישמור על עצמו לא ישמרו עליו. המרד של סקטור ששכחו אותו בצד תמיד מסוכן יותר קיצוני יותר. המורים לנהיגה עומדים בפני הכרעות הרות גורל לקיומם. הסכם שיהיה טוב לחלק אחד ולא לאחר, הוא לא הסכם שיחזיק.

ברכות לארגון באר שבע שהצליח להשיג תנאים טובים לחבריו העובדים כשכירים בחברת 'אל-טל', אני אישית התערבתי בכל יכולתי הדלה לעזור לחברים בב"ש. אבל תתעוררו, תעצרו זה היה מאבק של ארגון שכירים לכל דבר, וועד עובדים. האם זה העתיד הצפוי לנו? מעצמאיים לשכירים? האם המאבק הבא בעוד שנתיים יהיה שביתת עובדי מורי הנהיגה? שביתה שתפרוץ כי שכר המורים במל"ן, יהיה נמוך משל עובדי תברואה? תשכנעו אותי שאני טועה, כי זה העתיד של כולנו, ומה שהבינו מזמן במשרד החינוך, עוד לא נקלט בתחבורה, בה החינוך לנהג, הוא דיני נפשות. איכות החינוך קשורה ותלויה ביכולת ההשתכרות.

"למה מורי הנהיגה צריכים עכשיו לקבל היטל נוסף ממדינת ישראל? במקום לבוא ולעזור לעצמאיים אנחנו כל הזמן פוגעים בהם." אמרה ח"כ יוליה שמאלוב ברקוביץ, בדיון המל"ן בוועדת הכלכלה. האישה החכמה הזו בלשונה הציורית, היטיבה לראות באבחת עין את מה שעיניהם של כה רבים מאיתנו טחו מלראות במשך שנים.

מורה נהיגה הוא אחד מהסקטורים (מוסקטרים) האחרונים במדינה שעובדים הכי הרבה ללא תמורה. מורה נהיגה שרוצה להרוויח שכר מכובד נאלץ לעבוד משרה רגילה ועוד משרה, רק שבמקרה שלו אין שעות נוספות ואין תגמול להשקעה הרבה. מורה נהיגה לאחר מספר שנות עבודה, כבר שכח שיש שעות עבודה נורמליות והוא מתרגל לעבוד מסביב לשעון. הרכב הופך להיות המשרד והמשרד על גלגלים, סביבת העבודה הלא בריאה תתגלה לאחר 20 שנה, החיים במתח בלתי פוסק של סכנות הכביש, הישיבה הקפואה גורמת לכולם לסבול מכל חוליי הבריאות האפשריים. הכי גרוע שלאחר 20 שנה בגיל יובל שנים הוא מתעורר ומבין, שהוא בניגוד לסקטורים מסודרים חי את הרגע, ואל השנים הבאות, השנים של ערוב החיים, הוא מתקדם בגב שחוח ובחשש מפני עתיד לא ברור. אם יש מטרה עתידית חשובה לקידום מעמד המורה, חייבת היא לכלול את תנאי העסקתו ודאגה לעתידו.

"בית הספר משמש היום כקונדיטוריות, חנויות לממכר חזיות וכהנה וכהנה" כרעם ביום בהיר, כנפול מטבע בכד ריק, נפלה 'מטבע לשון' זו בהיכל כנסת ישראל. ומפי מי? ובפני מי? מתוך פרוטוקול וועדת הכלכלה http://www.knesset.gov.il/protocols/data/html/kalkala/2011-08-02-03.html

אני התביישתי, ועוד אנשים רבים וטובים נכלמו. תריסר בעלי בתי ספר היו במקום. כל שועי תחום הנהיגה היו שם, מנכלים וסמנכ"לים, עורכי דין ויועצים של כל הרשויות, המוסדות והממשל. ואנחנו באחת הפכנו לצנינים בעיניהם. כך הפכנו מאנשי חינוך, אנשים שיעוד חייהם הוא לימוד התחום המסוכן ביותר- נהיגה בכביש. מקום בו נהרגים מדי שנה יותר אנשים מאשר בכל תחום עיסוק אחר כולל בטחון, כך הפכנו באחת לסוחרי הלבשה תחתונה. ואכן "שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו."

ואם במלוכה עסקינן, הרי את המלוכות הגדולות לא ניהל המלך לבדו, אלא היועץ ואולי ליצן החצר. כך נולד המושג שמלווה אותנו משחר ימינו "עצת אחיתופל". אחיתופל שנחשב ליועץ חכם ומוכשר, יועץ אשר המלך ירא מפניו, היה סמל לאדם חכם בעל מידות מקולקלות. לדברי הגמרא היה אדם " שנתן עיניו במה שאינו ראוי לו". והוא אחיתופל מרוב חוכמתו סבר שעת המלוכה בידו, וכל רצונו היה לסלול את דרכו אל כסא המלוכה. אחיתופל שעצותיו גרמו רק להרס ומלחמת אחים, סופו שפרש בבושת פנים. "ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו ויחנק" (שמואל ב' י"ז).

ואולי בעקבות הטור הזה שנכתב בין "כסה לעשור", ימים של חשבון נפש, הגיע הזמן לבדוק מהי אותה עצת אחיתופל, ולזכור שאנחנו לא מלוכה ולא שושלת אלא סקטור מקצועי שמעמדו, כבודו ומרחב מחייתו, נרמסים ומבוזים.

לו תהי שנה זו הבאה עלינו שנת אחדות, שנה בא נמצא כולנו את דרכינו ויעודנו, שנה בה נבין את תרומתנו לחברה ונוכל לומר בגאווה מורים אנחנו, מורים לחיים.

כל הזכויות שמורות.
אודות הכותב - איתמר לוין מורה ומרצה ללימוד תאוריה. מוציא לאור של ספרי לימוד תאוריה, מולטימדיה - למד נהיגה בדרך הקלה, למד תיאוריה ללא קריאה.